צ'יקו ואח' נ' כושר בע"מ ואח'

פסק דין

התובעת ילידת 1988 נרשמה כמנויה במכון הכושר "SWIFT" מאז שנת 2009. לטענת הנתבעת היא מצאה במכון הכושר מקום של מרגוע ושלוות נפש במיוחד לאור בעיותיה הנפשיות כמפורט בעמ' 1 לכתב התביעה.

לטענת התובעת ביום 23.9.2009 בשעות הערב, במהלך האימון היא נחבלה בראשה ממשקולת שנפלה ממכשיר אימון מסוג "קרוסטריינר". התובעת טוענת כי החבלה נגרמה בשל העדר פיקוח מטעם הנתבעת. כתוצאה מחבלה זו נגרמו לתובעת כאבי ראש עזים,סחרחורות ובחילות. לטענת התובעת עובדי חדר הכושר,מנהל מכון הכושר,מר ישראל פרנקל ויתר עובדיו,התרשלו באי פיקוח על המתאמנים בכלל,ובפרט על התובעת.

עוד לטענתה מיום התאונה החלה אחת מהמתעמלות במקום, הגב' מרינה קוגן להטריד ולגדף אותה . הובטח לתובעת ע"י הממונים בחדר הכושר כי הדבר יטופל אך בפועל לא נעשה דבר .

בהמשך ,ביום 20.02.11 הגב' קוגן גידפה את התובעת ואף השתמשה כנגדה באלימות פיזית ומילולית מול עיני המתאמנים. התובעת נשרטה בכפות ידיה ובצווארה. כתוצאה מאלימות זו סבלה התובעת מחרדות נפשיות,דכאונות,חוסר שינה וחרדותיה הנפשיות הוחמרו.

מיד לאחר ארוע זה הזעיקה התובעת למקום את אחיותיה ואת חברה מר אביגדור. אביגדור ביקש כי תערך שיחה בנוכחות כל המעורבים. לטענת התובעת, מנהל הנתבעת קיים שיחה זו בחוסר שוויוניות והחליט בצורה שרירותית להפסיק את המנוי של התובעת.

התובעת פנתה ביום 1.3.11 לפסיכיאטר המטפל בה, ד"ר ברבר וזה קבע כי מאז הארוע התובעת "נמצאת בהחמרה עם החרדות שלה מרגישה מושפלת וחסרת אונים זקוקה להמשך טיפול נפשי" (נספח ו' לכתב התביעה).

ביום 24/2/11 הודיעה נציגת הנתבעת לתובעת כי ממתין לה מכתב בחדר הכושר. במכתב זה נכתב כי על פי בדיקות שערכה הנתבעת, התובעת היא זו שיזמה את המגע הפיזי התוקפני ועל כן עליה להתנצל בפני הגב' קוגן ואם לא תעשה זאת יהיה מקום לסיים את ההתקשרות (נספח י' לכתב התביעה). התובעת הגיבה למכתב במכתב מיום 27.3.11 בו פרשה את טענותיה וביקשה לפצות אותה בסכום של 20,000 ₪.

התובעת טוענת כי הנתבעת פעלה ברשלנות והפרה חובה חקוקה (סעיף 3 לחוק מכוני כושר(רישוי ופיקוח), התשנ"ד- 1994). עוד היא טוענת כי הנתבעת הפרה את ההסכם מאחר ולא נהגה בדרך מקובלת ובתום לב וביטול ההסכם נעשה שלא כדין. לטענתה נגרמו לה נזקי גוף ממוניים ושאינם ממוניים, הוצאות רפואיות ועוד. כמו כן היא טוענת כי היא נאלצה להתאמן במכון כושר אחר אשר עלות המינוי בו גבוהה יותר.

הנתבעת טוענת כי היא ועובדיה פועליים במקצועיות רבה. הנתבעת מדגישה כי התובעת לא דיווחה על מצבה הנפשי על אף חובתה לדווח על מצבה הרפואי. עוד לטענתה היא רשאית להפסיק חברות של מנוי עקב התנהגות שאיננה הולמת וזוהי הסיבה להפסקת המינוי של התובעת.

הנתבעת מכחישה את טענת התובעת לפיה נפלה משקולת על ראשה. לטענתה התובעת מעולם לא דיווחה לה על אירוע מעין זה, ולמכשיר קורסטריינראין כלל משקולות ועל כן לא ברור כיצד נחבלה התובעת ממכשיר זה.

הנתבעת מציינת כי התובעת לא פנתה בטענה להטרדה מצד הגב' קוגן וזאת עד לארוע מיום 20.2.11.

לטענת הנתבעת, התובעת היא זו שהתחילה להתעמת מילולית עם גב' קוגן.לאחר מכן ניגשה הגב' קוגן למתקן המים הקרים במועדון,אז הסתערה עליה התובעת בריצה קיללה אותה ואף תקפה אותה פיזית. מנויים שהיו במקום חצצו בין השתיים בכדי להפסיק את העימות.

מנהל הנתבעת ניסה לברר עם הגב' קוגן את נסיבות האירוע, ואז התפרצו התובעת ואביגדור לשיחה בצעקות ודרשו לסלק את הגב' קוגן מהמועדון.לאור התנהלותם זו ביקש מהם המנהל לעזוב את המקום.

במועדון מותקנות מצלמות אך עקב טעות של מנהל הנתבעת ,הקלטות נמחקו לאחר 24 שעות. מברור שערך מנהל הנתבעת לאחר שצפה בקלטות ושוחח עם העדים לאירוע העלה כי התובעת היא זו שיזמה את הארוע. לאור זאת הציע לה המנהל להתנצל בפני הגב' קוגן התובעת סירבה לעשות כן ואז החליטה התובעת להפסיק את המנוי ולהשיב לתובעת את החלק היחסי של דמי המנוי.

ביחד עם כתב התביעה , הגישה הנתבעת כתב תביעה שכנגד בגין האשמות של התובעת כלפי מנוי אחר ועובד של הנתבעת , כאילו אלה הטרידו אותה הטרדה מינית. בתום הדיון ביקש מנהל הנתבעת למחוק את התביעה שכנגד.

ביום 24/11/11 התקיים הדיון בתביעה . במסגרת הדיון נשמעו התובעת , מנהל הנתבעת, מר ניסן עוזי ומר סלאבי זאקוב שנכחו באירוע, הגב' קוגן ואף אחותה של התובעת.

טענת התובעת כי נפלה משקולת על ראשה לא הוכחה. תמונת המכשיר צורפה לכתב ההגנה וממנה עולה כי מדובר במכשיר בעל דוושות רגליים ולא נראה כי מצויה משקולת בקדמת המכשיר אשר עלולה לפגוע בראש המתאמן. זאת ועוד בפניית התובעת לבית החולים לניאדו נאמר כי היא נחבלה בראשה מחפץ כבד, אך לא נאמר כי היא נחבלה בעת אימון. בנוסף אין תיעוד כי התובעת התלוננה בפני הנתבעת על ארוע זה וגם בכך יש לערער את גרסתה. גרסתה של התובעת בעניין זה אינה מהימנה בעיני ואני דוחה את טענתה זו. טענות התובעת כי הנתבעת נהגה ברשלנות או תוך הפרת חובה חקוקה כלל לא הוכחו. לא נטען ולא הוכח כי לא נוכח במקום מדריך מטעם התובעת או כי ההדרכה שקיבלה התובעת על מכשיר זה הייתה לקויה.

בנוסף התובעת לא הוכיחה כי פנתה לנתבעת והתריעה על התנהגותה הנטענת של הגב' קוגן, קודם לאירוע הנטען. ללא פניה שכזו לא קמה כל אחריות מצד המכון לטפל בתלונה מעין זו. התובעת מציינת כי פנתה אל הממונים וידעה אותם על התנהגות זו. התובעת אינה מציינת בכתב התביעה את מועדי הפניות ולמי פנתה. התובעת טוענת כי הובטח לה כי היא יכולה לחזור ולהתאמן בביטחון, אך לא מצאה לנכון לציין את שמו של הגורם שהבטיח לה הבטחה שכזו. גרסתה של התובעת בעניין זה עמומה ולא שכנעה אותי.

לעומתה, אני מאמינה לגרסת הנתבעת לפיה עד למועד האירוע מיום 20/2/11 לא העלתה התובעת כל טענה בעניין התנהגותה של הגב' קוגן.